הקונפליקט שצרלי צ’פלין מנסה לעשות משהו כאשר הוא רוצה לתרום מעצמו ולהיות מנומס לצורך הניסוי.אבל המכונה שולטת ולא נותנת לו.זה דריסת האנושיות על ידי המכונה.

הקונפליקט הוא הרצון של הגיבור לעמוד בקצב מול הקשיים הפיזיים שלו

הקונפליקט של הגיבור זה חוסר היכולת שלו לעמוד בדרישה המכנית, יש לו קושי אמיתי למרות שמראים שהגוף שלו מתנהג כמו מכונה

הקונליקט הוא באדם מול המערכת והדרישות שלה (הספק, חוזק, איכות עבודה) ובאדם מול המכונה. לעולם המכונה תהיה חזקה יותר.

התמודדות של הגיבור אל מול המכונה

התמודדות האדם מול המערכת מול המכונה והזמן

הרצון לספק את רצון המנהל מול הקושי שלו.

הקונפליקט של הגיבור זה המאבק בין הקידמה לסוג העבודה ,למצוא בתוך כל המודרנה את המקום שלו בחברה האני הפרטי שלו בתוך כל העדר.

הקונפליקט הוא בין הזמן הפנימי שלו לבין הזמן החיצוני של המפעל

הקונפליקט בין האדם למכונה לקידמה .בן האדם עם צרכים ובן הקדמה .ההספק וכות המוצר

הקונפליקט של הגיבור הוא המתח, המאבק בין האדם למכונה, בין היחיד לעדר…

הקידמה- מציאת המקום בחברה, הגיבור לא מוצא את עצמו במערכת, מורד בנהלי העבודה. המכונה מחליפה את האדם.

הקצב בין המכונה לשעון ואין לו יכולת לצמצם את הפער

הזמן והקצב המודרני מול חוסר היכולת ל”הדביק” אותו

הקונפליקט הוא בין האדם האינדיבידואל לבין המכונה. האני הפרטי בתוך המכונה המודרניות. האנושיות מול המכונה

הקונפליקט של הגיבור הוא המאבק בין האדם למכונה.

הקונפליקט של הגיבור בין האדם ורצונותיו לבין ההנהלה עם השאיפות לעבר הקידמה.

קונפליקט נוסף בין יכולותו הפיזית של האדם לבין המכונה המהירה.

הקונפליקט של הגיבור  היכולת שלו מול היכולת של המכונות.

דרישת ההנהלה  מול ורווחת האדם

הקונפליקט של הגיבור מתרכז סביב איפה מסתיימת המכונה ומתחיל האדם ולהיפך. הגבולות מיטשטשים.

הקונפליקט  הוא המאבק בין האדם למכונה, היכולת של האדם מול הטכנולוגיה.

הקונפליקט של הגיבור הוא בינו לבין המערכת- המכונה

הקונפילקט של הגיבור המאבק שלו , בין להיות בעדר לבין לשמור על האישיות  שלו.. המאבק בין היחיד לעדר. המאבק בין האדם לבין המכונה.

הקונפליקט של הגיבור הוא בין האדם למכונה,מצד אחד חוסר היכולת שלו לעמוד בדרישה המכנית.
המכונה תהיה חזקה יותר לעולם

הקונפליקט של הגיבור בין ה”אני” למכונה, הקצב הפנימי של האדם לעומת קצב המכונה.

הקונפליקט הוא בין רצון ורווחת האדם אל מול המכונה

הקונפליקט של הגיבור הוא בין להיות הוא עצמו או להתאים עצמו לקצב, למכונה .הגבולות מטשטשים בין המכונה לאדם לא מבחינים מתי האדם שולט במכונה ומתי המכונה שולטת באדם

נדמה שהסרט הקדים את זמנו , הוא מתאר את הקונפליקט בו רובנו מצויים בין הקדמה=המכונה

לעבר(עולם ישן מול עולם חדש).

אנו כמו הגיבור מצד אחד מנסים כל הזמן להדביק את הקצב ובו בזמן לשמור גם על הקיים העבר.

האדם הפרטי אל מול הכלל

חיים פרטים מול חיים במכונה

הקונפליקט הוא בין הזמנים העתיד והעבר

המכונה והאדם

התמודדות הגיבור מול קשיי הטכנולוגיה

התמודדות של האדם מול המכונה והזמן ..

לכל אורך הסרט, כבר מתחילתו נושא הזמנים מופיע במובהק. שעון, אח”כ העבודה בקצב מסוים, אח”כ החתמת שעון הנוכחות ולבסוף- מכונת ההאכלה ש”חוסכת בזמנים” ומעלה תפוקה

הזמנים מופעים קודם כל כשעון ענק… אחכ הגלגלים של המכונות שנעות בקצב …החתמת השעות בזמן שצאפלין יוצא להפסקה..הכל עובד בתיזמון לפי הרצון של מנהל המפעל שכל פעם מרים את הקצב

המהירות ביום יום מולרדיפת הזמן והתיעוש

ישנה התיחסות לזמנים גם מבחינת ההספק היום יומי של האדם במפעל. וגם מבחינת ההתיחסות ל”עת החדשה” והקידמה שהיתה באותה תקופה.

הזמנין באים לידי ביטוי ע,י- השעון, הצלצול של ההפסקות,החתמת כרטיס,המנהל שאומר להגביר את הקצב.

בקטע שלפנינו הכל סובב סביב מוטיב הזמן לדוגמא: קצב העבודה, יציאה להפסקה, מכונת האכלה ועוד

ניתן לראות משהו דידקטי שחוזר בסרט: השעון שמחתימים לדוגמה, חוסר הזמן האישי ( למעט בזמן האוכל) .

מוטיב הזמנים מגיע על ידי שעון, שיני המכונה, הצלצול של ההפסקות, החתמת הכרטיס, המנהל שאומר להגביר את הקצב, המנהל עוקב שלא מפספסים זמן, מכונת ההאכלה.

יש פה טשטוש בין הזמן הפרטי, האישי לזמן הקולקטיבי.

חברות הקבוצה: עדי קנזין, דנה דיין, מרגריטה בנימין, מירי אוחיון, מרים נימני, ויקי אריאלי.

לאורך הקטעים בסרט יש את מוטיב השעון , גם השעון עצמו הפיזי המוצג וגם המכונה שהיא עובדת על מהירות וזמן

השעון הגדול המוצג בכמה סצינות והבלטה של מוטיב הזמן כמשהו אקוטי ועיקרי בסרט

קודם כל רואים את השעון ורואים את המנהל עוקב שיש הספק כל הזמן… גם המכונה שמאכילה מעידה על כך שיחסכו בזמן של ארוחת הצהריים והגיבור לוקח הפסקות  בזמן שלו ולא בזמן שנקבע

מוטיב הזמנים בא לידי ביטוי כך אין יותר הבדל בין זמן אישי לציבורי, פרטי וקולקטיבי (כפי שהבוס מפתיע אותו אפילו בנוחיות). הזמן היחיד שנותר לך עם עצמך הוא אכילה וגם אותו תחליף המכונה.

מוטיב הזמנים בא לידי ביטוי בשעון ,המכונה שעובדת על זמנים ושעון נוכחות.

מוטיב הזמנים חוזר על עצמו בהצגת השעון, שעון העבודה – מחתים כרטיס, כול העבודה מדודה ומעלים את הקצב כל הזמן, מכונת ההאכלה לחסכון בזמן.

“הזמנים ” באים לידי ביטוי במכונת הכרטיסיה ,כאשר  צפלין חייב להחתים את הכרטיס כאשר הוא נכנס ויוצא מהעבודה. השדעון בפתיחת הסרט. אין כבר זמן אישי. גם בשירותים אין זמן אישי. מכונת ההאכלה מטרתה גם לגזול את הזמן האישי. לאדם לא יהיה זמן לאכול בנפרד ובזמן הזה יהיה לו קשר לאנשים אחרים, אלא מכוהת ההאכלה תאכיל אותו.וזה נורא! אפילו את מעט הדקות של ארוחת הצהריים עם האנשים,עם החברה האנושית מכונת ההאכלה תיגזול.

מוטיב הזמנים בא לידי ביטוי על יד שעון, שיני המכונה, החתמת הכרטיס. מכונת הכרטיסיות שייך למנגנון הזמן. צ’ארלי צ’אפלין מראה את קיום הלחץ הזה שהזמן מייצר. כמו כן גם המנהל שמלחיץ ואומר להגביר את הקצב. אפילו בהפסקת האוכל – שזה אמור להות זמן אישי  חופשי – הוא עדיין על אוטומט ולמעשה הפך לסוג של מכונה

מוטיב הזמנים בא לידי ביטוי בחתימת הכרטיס, בקצב העבודה, יציאה להפסקה, חוסר זמן אישי ומכונת האכלה.

נראה כי לשחקן יש בעיה עם הזמן,זמן הפסקה ,זמן ללכת לשירותים .כל יציאה הוא צריך להחתים כרטיס. מהו הזמן האישי הפרטי מול  הזמן הקולקטיבי.

מוטיב הזמנים בא לידי ביטוי באמצעות שעון שרואים כבר בתחילת הסרט.  בכרטיס עובד שהוא מחתים, מכונת האכלה שנועדה לחסוך את זמן ההפסקה מהעובדים.

ישנה התייחסות לזמנים לכל אורך הסרט.ישנה התייחסות לזמנים מבחינת ההספק היומי של האדם.השעון שמחתימים,צלצול המכונה ומהצד האחר ההתייחסות לקידמה שהיתה באותה תקופה..מכונת ההאכלה שחוסכת זמן ומעלה תפוקה

הוא לא מתאים עצמו לזמנים,הוא לוקח הפסקה מתי שמתחשק לו וגם שם שולטים בו. קיימים מוטיבים נוספים של זמן,השעון,החתמת כרטיס,גלגלי השיניים יחד עם המוסיקה יוצרים אווירה מלחיצה והוא לא מתאים עצמו למצב הנתון

הזמנים באים לידי ביטוי ע”י השעון הגדול,החתמת הכרטיס ,קצב העבודה ומכונת האכלה.

העת החדשה המודרנה וההספק היומיומי בעבודה , להדביק את הקצב כל הזמן

המכונה מייצגת את שני הדברים. ראשית, שוב מכונה, במקום האדם. הופכת אותו בצורה מסויימת ל”נכה” ובנוסף- שוב חסכון בזמן, כביכול להתייעלות. האדם מול המכונה “המקלקלת, מקולקלת” ואפסותו של האדם בהתמודדות

המכונה באה להראות את הרצון לקחת את מעט הזמן האישי שעוד נותר לאדם ולקחת ממנו גם את זה.

תפקידה של מכונת האכלה-להראות שאין אנושות,המכונה מחליטה מה תאכל באיזה סדר ושלא יאבד זמן. המכונה מבטאת את הזמן המודרני, משהו טבעי שהופך לממוכן. אין זמן אישי פרטי.

מכונת האכלה היא מחזקת את מוטיב הזמן במטרה לייצר במפעל יותר וזאת על חשבון הזמן הפרטי

מכונת ההאכלה מתקדמת מאוד ומצד שני זה מדכא את האדם.

תפקידה של מכונת ההאכלה זה שאין אנושיות, חלק מתוך כל המיכון, המכונה מכתיבה איך תתנהל, ושלא תאבד זמן עבודה. המכונה מבטאת את הזמן המודרני שגם משהו טבעי (מזון) הופך לממוכן. הקיצוניות וההגזמה של הקידמה – אין זמן אישי ופרטי… הוא נשאב לקידמה. גם הניסיון של האדם השמן שהביא אוכל מהבית – נכשל.

מכונת ההאכלה מטשטשת את הגבול של הזמן האישי והזמן הקולקטיבי.

חברות הקבוצה: עדי קנזין, מרגריטה בנימין, דנה דיין, מירי אוחיון, ויקי אריאלי, מרים נמני.

המכונה אמורה לעבוד מהר ומדוייק, הזמנים מטשטשים, באים לידי בטוי בזמן האישי מול הזמן הקולקטיבי. המנהל נכנס לפרטיות. אין אישי וקולקטיבי

יש היפוך בין השם ‘זמנים מודרניים’ לבין פעולות בסיסיות של האדם כמו לאכול לבדו.

המכונה מחליפה את הדברים הבסיסיים של האדם

תפקיד מכונת ההאכלה. להפסיק לבזבז זמן בארוחת הצהרים. וזה קשור  לנושה הסרט . זמנים מודרנים באמצעות מכונת ההאכלה אני חוסך זמן של הפועל. המכונה משתלטת על בני האדם. וראינו כתובית בסרט שהמכומה לא טובה . כי היא לא פרקטית.היא לא ממלאת את יעודה, היא התקלקלה לכן המנהל לא רוצה אותה.

תפקידה של מכונת האכלה הוא למנוע את מספר הדקות המועט שיש לו להפסקה.

תפקיד המכונה הוא למנוע זמן אישי. המכונה אמורה להאכיל את העובדים בזמן שהם עדיין ממשיכים לעבוד. בעיני הסצנה של המכונה היתה עצובה מאוד מבחינה רעיונית וגם ממה שנראה בסרט.

לדעתי, מכונת ההאכלה היא עוד משהו סמלי, שמדגים איך בן אדם מאבד את התכונות האישיות הכי בסיסיות. מכונת ההאכלה תיקבע כמה זמן בן אדם אמור לאכול, מה ובאיזה סדר. המכונה בנויה כי כלי עינוי שאינו מאפשר חופש תנועה. המכונה היא מטפורה לקיצוניות והגזמה בנסיון של בן אדם להפוך הכל לתהליך מכני. הדמות היחידה שניסתה לאכול בצורה אנושית (הפועל שהביא אוכל מהבית) נכשלה גם היא. מכונת ההאכלה היא ביטו למרוץ אחרי השינויים גם כשהם מיותרים לגמרי.

הסצנה עם מכונת האכלה באה להראות שהמכונה שולטת באדם ובמקום שיתאימו את המכונה לאדם ולקצב האכילה שלו, האדם צריך להתאים את עצמו אל המכונה. מכונת ההאכלה נועדה לחסוך זמן מהפסקת הצהריים מאחר וייעול נמדד בזמן וכסף.

מכונת ההאכלה לדעתי מסמלת את השליטה של המכונה באדם והעובדה שגם האדם הפך להיות חלק מפס ייצור.אין לו משמעות יותר.

מכונת ההאכלה שולטת באדם.היא חוסכת זמן של הפסקת הצהריים ויעילה יותר

מכונת ההאכלה משרתת את האדון בכך שהיא חוסכת זמן לעובד ומשאירה את אותו זמן לעבודה ולתפוקה. היא מסמלת רווחה אך זו למעשה שליטה מוחלטת בחיי הפועל.

תפקידה של מכונת ההאכלה הוא להראות את הניסיון של בעל ההון להשתלט גם על מעט הזמן הפנוי שיש לפועלים וגם על האוכל שהוא נותן להם. זה מזכיר פיטום של בעלי חיים בתקופה המודרנית.

תפקיד מכונת האכלה היא שהכל הפך להיות תעשייתי , אפילו דברים שלא הגיוניים

הסרט אילם בחלקו כי הגיבור אינו מדבר בקטעים שראינו

העובדים הם אילמים, הסרט לא אילם. אין קול לאדם הפשוט.

שתיקה רועמת – האילמות מחזקת את הקונפליקט.מעביר את המסר – בהגדרה זה סרט אילם, אך הסרט ממש לא היה אילם. הייתה מוסיקה שהעבירה את הקצב. גם על ידי המעשים והתנועות עבר מסר.הביטוי דרך כל אלו מעביר את המסר.

לאדם הפשוט – סרט אילם.

לא, בסרט זה המכונות מדברות ולא האדם

הסרט לא אילם , הדמויות אינן מתבטאות אך יש את המוסיקת רקע לפי מקצבים אשר נותנת את האוירה והלך הרוח בסרט

הסרט איננו אילם , ישנה מוסיקה משתנה בהתאם לסצינות בסרט

הסרט ברובו אילם.. שומעים את הבוס מדבר במהלך הסרט

רק שזה קשור למכונות ניתן לשמוע דיבור, האנשים אינם מדברים. אז מצד אחד ניתן לראות שזה כן אילם כי לאדם הפשוט אין “קול”.

הסרט אילם במובן שהשחקנים אינם מדברים, אך המוסיקה  מצליחה להעביר את המסר.

הסרט אילם, כי השחקנים אינם מדברים, אך המוזיקה, רעש המכונות והמשחק משלימים את הפער.

הקולות נשמעים רק בהקשר של המכונות – למשל כאשר הבוס רוצה לדבר – הוא מדבר דרך המכונה ולא מדבר עם אנשים.

הסרט אינו אילם.היתה מוסיקה שהעבירה את הקצב,המסרים.הדיבור היה במעשים

מצד אחד- אף אחד אינו מדבר. אך מצד שני- יש מוזיקה, דיבור באמצעות תנועות ומעשים. המכונות מדברות. האנשים לא.

הסרט לא אילם ., כי יש מוזיקה המלווה את הסרט ומוזיקה זו משמעותית להבנת הסרט. אך מצד שני אנו שמים לב שמי שמדבר הם המכונות . כאשר הבוס רוצה לדבר הוא מפעיל את המכונה. המכונות מדברות , לא בני האדם! כאשר מביאים את מכונת ההאכלה . הדיסק מדבר ומסביר איך להפעיל אותה.

הסרט בעיניי אילם. קול האדם אינו נשמע, אך המכונות ואפקט הסאונד בסרט מעבירים מסר..

הסרט אילם, האנשים לא מדברים ואם יש דיבור אז זה מתוך מכשירים

הסרט אינו אילם , הוא מעביר את המסר גם כשאין קול. המוזיקה ההבעות ודרך ההיתרחשויות . ראינו שיש סאונד כשיש דרישה מההנהלה.

הסרט אילם בחלקו. המוזיקה המנהל משמעים את גוון קולם על מנת להעביר מסרים.

הסרט אילם, האנשים לא מדברים ואם יש דיבור אז זה מתוך מכשירים

לדעתי הסרט לא אילם.יש מוסיקה שמכתיבה את הקצב.יש דיבור ברקע, דיאלוג בין אנשים.

במהותו הוא סרט אילם , אך הקולות, המוזיקה וקצבה מעבירים את המסר